הסיפור הזה מבוסס על שיחות עם שחקן מהקהילה שהתחיל אצלנו לגמרי מאפס, והוא מפורסם בעילום שם ובניסוח מחודש. הוא לא מספר על רווח גדול — הוא מספר משהו יותר שימושי: איך נראים שבועיים ראשונים כשאתה לא יודע כלום, ומה בדיוק היה ההבדל בין לצאת מתוסכל אחרי יומיים לבין להישאר.
המשחק כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות משחק אחראי · גיל 18+
הוא הכיר פוקר מסרטים, וזה בערך כל הידע שהיה לו. ההתקנה עצמה לקחה כמה דקות — הוא עבר על עמוד ההורדה, נכנס לקהילת ClubGG ישרא ל, וקיבל אישור בוואטסאפ. הקושי האמיתי התחיל בשולחן: הוא לא הצליח לעקוב מה קורה. לפי מה שהוא מתאר, מה שפתר את זה היה להפסיק לשחק ולפתוח את דירוג הידיים ואת חוקי המשחק במקביל לשולחן, ולשחק לאט. חמש ידיים בהבנה שוות חמישים ידיים בבלבול.
כמו כל מתחיל, הוא שיחק כמעט כל יד. זה נראה כמו "השתתפות", אבל בפועל זה שילם על ידיים שאין להן מקום. הפתרון שהוא אימץ היה פשוט: להתחיל מטווח פתיחה מצומצם לפי טבלת פתיחה פרה-פלופ, ולוותר על כל השאר. תוך שבוע התחושה השתנתה — פחות ידיים, אבל החלטות ברורות יותר, וגם הבנה איפה עמדת השולחן משנה את התשובה.
הוא ניסה פעם אחת לעלות גבול "כדי להחזיר" את מה שהפסיד. לפי התיאור שלו, זה היה הסשן היחיד שבו הוא הרגיש את הכסף בהחלטות — ובדיוק שם הוא קיבל את ההחלטות הגרועות ביותר. מאז הוא נשאר בגבול הנמוך שבו הבאי-אין לא משמעותי עבורו, לפי הכלל הבסיסי ממדריך ניהול בנקרול. זה לא סיפור על משמעת מושלמת; זה סיפור על טעות אחת שנלמדה מהר.
הדבר שהוא מציין כמשמעותי ביותר הוא שהוא התחיל לתרגל ידיים מול בוט ה-AI החינמי בין הסשנים. זה נתן לו חזרות מהירות על מצבים שהוא לא הבין — במיוחד החלטות בפלופ ובטרן — בלי לשלם על הלמידה. אחרי שבועיים הוא עבר מ"לא מבין מה קורה" ל"מבין למה עשיתי את מה שעשיתי", וזו בדיוק נקודת הפתיחה של שחקן שיכול להשתפר.
בשאלה מה היה משנה, התשובה שלו הייתה קצרה: להתחיל עם כלל עצירה כתוב — סכום או מספר ידיים — ולא להמציא אותו באמצע הסשן. זה בדיוק הנושא של הסיפור השני שלנו, של שחקן שלמד את זה בדרך יקרה יותר. לחזרה לכל המסלולים: סיפורי שחקנים.
קלט את הפרטים ואנחנו נחזיר אליך בוואטסאפ בעברית תוך דקות.
